המערה הזו, אשר לפי המסורת שימשה מקום למסתורו של הנביא אליהו, היא אחת מהנקודות הקדושות ביותר בארץ, שנשמרו בה עד היום זיכרונות והיסטוריה שמחברות בין דתות ועמים. אליהו, הנביא המנבא את זעמו של אלוהים, הסתתר במערה זו מפני זעמו של המלך אחאב, ובכך הפכה המערה לא רק מקום מבודד, אלא גם סמל לנקודת מפגש רוחנית, בה כל אחד יכול למצוא שלווה.
המערה, כמו מסורת עתיקה, מקובלת וקדושה עבור כל הדתות והקהילות. כיום, היא מבוקרת ומכובדת על ידי יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים, ונהפכה לסמל של דו-קיום. הנוצרים מאמינים כי ישו ובני משפחתו הסתתרו בה, לאחר שנרדפו על ידי המלך הורדוס. המערה הפכה לאתר מקודש שממנו יוצאת תחושת כבוד, רצון לשלום והרמוניה בין עמים ותרבויות שונות.
תחת שלטון המנדט הבריטי, המקום היה בבעלות הווקף המוסלמי – ווקף אל-קדר (הירוק), ולאחר הקמת מדינת ישראל, הועבר תחת השגחת משרד השירותים הדתיים, ששומר על המקום בעדינות ובאחריות. במהלך השנים, מעט מקורות היסטוריים קשרו את המערה ישירות לנביא אליהו, אך זיהוי המקום מבוסס על מסורות עתיקות אודות החיים של הנביא במדבר ובמערות, שם חי לבד, הרחק מהעולם החומרי.
המסורת טוענת שאליהו חי במערה שליד חופי חיפה, למרגלות הר הכרמל, ומסורת זו מוכרת כבר מימי הביניים. הרב היהודי בֶּנְיָמִין מטודלה, שנסע ברחבי המזרח במאה ה-12, כתב על המערה, והזכיר אותה גם עולי רגל ותיירים רבים שצפו בה לאורך השנים. יש אף מקורות שמצביעים על כך שבסמוך למערה היה בית כנסת.
כמו בכל מקום קדוש, המערה הפכה למוקד של פעילות רוחנית, שם התפללו המבקרים, קראו תהילים, הדליקו נרות ונדרו נדרים. היו אלה שחיפשו במערה גם ריפוי לגופם ולנפשם, והיו נכנסים למים לפני שעלו למערה, כשהם מאמינים שמהמים שזורמים מהמקום יש כוחות מיוחדים לרפא מחלות נפש ותחלואות פיזיות. מבקרים רבים, גם ממרחקים וממדינות שכנות, היו מביאים את חולי נפשם לגורלם החדש במערה. היו נהוגים גם סייגים רוחניים, כולל חקיקת שמות החולים על קירות המערה כתמונת קסם, בתקווה לרפואה ולבריאות.
אחת התכונות הייחודיות של מערת אליהו (כמו המערות של שמאי והלל במירון) היא שהמערה מצליחה להתפשט מהמגעים עם טומאה על ידי שפיכת מים טהורים – המנהג הקדום שנשמר לאורך הדורות. המערה הייתה מקום לעלייה לרגל, והם הגיעו אליה במשך כל הזמן, ביום ובלילה, כולל בשבתות ובחגיגות. בשני תאריכים בולטים, הייתה נהוגה עליה המונית למערה – הראשון אחרי שבת נחמו, ביום הקדוש לאליהו הנביא, והשני היה חגיגת לג בעומר, שבו היו נוסעים למירון בלילה ומבקרים במערת אליהו ביום.
ההיסטוריה המיוחדת של המערה, יחד עם המשמעות הרוחנית הגדולה שלה, הותירה אותה לא רק כמקום של תפילה וריפוי, אלא גם כאנדרטה חיה שמזכירה את הדרך בה אנשים עולים, מחפשים ונתקלים בשקט הפנימי, ובזמן ובמרחב, המתרקמים כאן בהר הכרמל.
המסלול מתחיל בסטלה מאריס, בסמוך לבניין חיל הים, ונמשך לאורך שבילים קסומים שמובילים אותנו אל הלב של חיפה. מול כנסיית המנזר הכרמליטי, בלב יער טבעי המורכב מעצי חרוב ומסטיק, המסלול מתפתל ומציע חווית טבע של ממש. השבילים המובילים אל מבנה קטן עם כיפה – כנסיית המשפחה הקדושה, הופכים את המקום לאחד המיוחדים ביותר בעיר.
הכנסייה, שלתחילה שימשה כמנוף רוח, מתהדרת בנוף מרהיב של הים ושל שכונות חיפה. מהטרסות שמסביב לכנסייה נשקף נוף עוצר נשימה של חופי הים ושכונות העיר, מה שמאפשר למטיילים לקחת רגע ולהתמלא בהשראה מהמראה המהמם. זהו המקום שבו אפשר להרגיש את הקשר העמוק של המקום עם הטבע, ולזכור את המילים מתוך ספר ירמיהו: "...וכרמל על הים, כי כן יהיה" (46:18), שמהדהדות דרך השקט והיופי של הסביבה.
